הפעם אני רוצה לכתוב על משהו שקרה בפורים האחרון.

באחד מימי החג, נכנסתי לכיתה בה אני מלמדת תקשורת מקרבת למתקדמים. בדרך כלל אני מכינה את השיעור מראש והפעם הכנתי שיעור בנושא אמפתיה. רציתי ללמד אמפתיה לעומק, להמחיש למשתתפים מה זו אמפתיה, איך זה מרגיש לתת ולקבל אמפתיה. מה זה אומר לפתוח את הלב לאחר ולקבל אותו ממקום פתוח, חומל ולא שיפוטי.

משהו שנאמר בתחילת השיעור גרם לי לשנות את התוכניות באופן ספונטני. החלטתי לזרום ולעשות תהליך סמלי לכבוד החג (ברוח החג – אבל… הפוך :-)).

חשבתי שחג פורים – חג התחפושות והמסיכות הוא זמן מצויין דווקא להסיר את התחפושות והמסיכות שמלוות אותנו כל השנה, וכך עשיתי…

ביקשתי מהמשתתפים לחשוב על משהו משמעותי ועמוק על עצמם, משהו שהם לא מרשים לעצמם לחשוף ביום יום ולשתף בו את חברי הקבוצה. במילים אחרות, ביקשתי שיבחרו מסיכה אחת שהם מסתובבים איתה רוב השנה ויסירו אותה…

להפתעתי, כל חברי הקבוצה נענו לבקשתי ומה שקרה בהמשך השיעור היה פשוט חוויה מופלאה. כולנו הסרנו מסיכות מאוד משמעותיות ואחרי כשלושה חודשים שבהם אנחנו נפגשים אחת לשבוע, יכולנו פתאום לראות אחד את השני ממקום הרבה יותר עמוק ואותנטי. האווירה בכיתה השתנתה… נוצרה הקשבה עמוקה, תמיכה שבשתיקה וחיבור מיוחד. 

חלק מהמשתתפים חשפו חוסר ביטחון, פחדים, חולשות, חוויות עבר מכוננות, מחשבות לא "מקובלות"… 

האחת הביאה כמיהה עמוקה לעשות שינוי בחיים לצד חשש ל"קלקול" התדמית שלה ולהידרדרות כלכלית בחייה, האחר סיפר איך חווה הצקות בילדות ואיך עם השנים פיתח ציניות כדי לשמור על עצמו. אחרים שיתפו בתחושות של חוסר ערך, בפחדים חברתיים, באתגרים משמעותיים שיש להם עם עצמם ועם הקרובים להם. כל אחד הביא את עולמו הפנימי העמוק והאווירה הפכה למאוד אינטימית.

באופן פלאי (או שלא), התרגיל הספונטני הזה התחבר באופן כל כך מדוייק לנושא אותו רציתי ללמד – האמפתיה. 

כולם בקבוצה ללא יוצא מן הכלל גילו אומץ לב מדהים ובזה אחר זה הסירו מעצמם מסיכות מאוד משמעותיות שרובנו דואגים להסתיר ביום יום אפילו מהקרובים לנו ביותר. 

אני עצמי התרגשתי עד דמעות. ממש יכולתי לראות ולחוש את היופי העצום שיש בכל אחד ואחת מהם ועלה בי גל של הכרת תודה על הדרך שאני עושה ועל הזכות לעבוד בעבודה כל כך מספקת ומתגמלת שנוגעת בלבבות של אנשים ובטוב העמוק שיש בבני האדם.

ובתוך כל ההתרחשות המרגשת הזאת אפשר היה לחוש איך האמפתיה נולדת באופן טבעי ואורגני, ובתוך כל זה כבר לא הייתי צריכה להסביר מה זו אמפתיה, מה זה אומר להיות מסוגלים לראות את האנושיות של האחר ולקבל אותו עם הכל ולמרות הכל. פשוט היינו יחד וחווינו הקשבה עמוקה, קבלה, הכלה ללא שיפוטיות. הרגשתי שאפילו האוויר סביבי מרגיש כמו אמפתיה במיטבה.

מאחלת לכולנו עוד הרבה זמנים בהם נרגיש מספיק בטוח להסיר מסיכות. כי אני יותר ויותר מגלה שככל שהמסיכות יורדות, כך החיים הופכים פשוטים, מחוברים וזורמים יותר.

חג פורים שמח!

השארת תגובה