לפני מספר חודשים פנתה אלי בת משפחה ואמרה לי שהיא מארחת מלאכים שעוברים מידי שבוע מבית לבית ושאלה אותי אם אסכים לארח אותם… כמעט כמו כל אדם שאני מכירה, הסתכלתי עליה בתמהון וסירבתי בנימוס.
חודשים לאחר מכן, בעת שהותי במצפה אלומות שעל הכנרת, פנתה אלי חברה נוספת בהצעה לארח את המלאכים. הפעם, משהו עצר אותי לפני ששוב סירבתי בנימוס. הסכמתי לפחות להקשיב…
אותה חברה הסבירה לי שבעצם כל מה שעלי לעשות הוא לפתוח את דלת ביתי בערב שישי כשנר לבן, פרח לבן, תפוח ומכתב עם שלוש משאלות שלי מונחים על השולחן. ופתאום הציף אותי גל של הבנה.
פתאום הרגשתי שיש לי רצון לנסות להביט על אותה סיטואציה מזווית אחרת. הרגשתי תחושה של התרגשות, כי בעצם שנה חדשה עומדת בפתח – שנת 2013 והגיעה אלי במקרה (או שלא במקרה) הזדמנות חגיגית לעשות עבודה פנימית של התנקות והתחדשות בדיוק כמו ניקוי הגוף שעברנו במצפה אלומות.
הבנתי שלא באמת משנה אם אני מאמינה בקיומם של מלאכים – הרי זה דבר שלא אוכל לדעת אותו בוודאות. הבנתי שמה שבאמת משנה מבחינתי זו ההתכווננות שאעשה בשבוע הזה, בחשיבה שאשקיע בכתיבת המשאלות שלי, בנר הדולק שיזכיר לי את האנרגיה שאני רוצה לכוון לשם, בחשיבה שתקרה מאליה, בתת המודע שיפעל באותו שבוע לטובתי. ופתאום הרגשתי סוג של התרגשות ושמחה על כך שהסכמתי ואף הרגשתי שמחה גדולה "להעביר את זה הלאה" לחברות יקרות עם איחול ורצון אמיתי שמה שהן יכוונו אליו אכן יתגשם להן.
אז מחר "הם" מגיעים אלי ואני בשמחה ותחושה חגיגית, מכינה את מכתב המשאלות שלי ומביטה קדימה לשנה הבאה באופטימיות מחוייכת…