מסלול חיי היה פתלתל, קשה, טוב, מקל, מלמד!!! כפי הנראה דומה למסלול חיים של כל בני האדם (למרות מינונים שונים שקיימים בחייו של כל אחד מאיתנו).

במהלך מסע החיים שלי, נפלתי וקמתי, טעיתי, למדתי, שוב טעיתי, שוב נפלתי ושוב קמתי ועם הזמן הצלחתי להפנים שיעורי חיים שמאוד תרמו לי ולפיתוח תחושת העצמי שלי.

מתוך המקום הזה של בהירות וראייה ברורה ונקייה יותר של חיי. מתוך הבנה וקבלת העולם כפי שהוא ומתוך תחושת שלמות ושלווה פנימית, אני מרגישה צורך "להעביר את הטוב הזה הלאה".

כמו רובנו, בכל תקופות חיי, הן הקשות והן הטובות, לא תמיד הבנתי מה מנחה אותי. למה אני נוהגת כפי שאני נוהגת ולמה קורים לי דברים מסוימים… אבל לשמחתי הרבה, האינסטינקטים הטבעיים שלי הובילו ועדיין מובילים אותי למקומות טובים ונכונים ועל כך אני מודה כל יום. אני מודה על כך שבורכתי ביכולת ללמוד את החיים, לשרוד אותם, לאהוב אותם, לחיות אותם, לצמוח מתוכם ולראות את הצדדים הטובים בכל דבר (גם אם לפעמים זה בדיעבד:-)).

כולנו יודעים שהחיים הם דבר מורכב ולא פשוט אבל כולנו גם מכירים את אלה שנוהגים לתאר את החיים כ"קשים" או "אכזריים", ואני אומרת שהחיים הם גם קשים וגם קלים, גם טובים וגם רעים. החיים מגוונים, משתנים וגם מאתגרים. וכדי שנוכל לחיות טוב וליהנות ממסלול חיינו, חשוב שנצליח לפתח את היכולת ללמוד ולהבין את הדופק של זרימת החיים בכלל ושלנו בפרט. 

בראייתי הדבר החשוב ביותר הוא להגיע להבנה העמוקה שלכולנו יש תקופות טובות ויש תקופות קשות ושתפקידנו בעולם הזה הוא "לזרום" עם מה שקורה, לקבל את מה שקורה, להתבונן סביבנו ומתוך המקום הזה ללמוד ולצמוח.

עוד דבר קריטי וחשוב לחיים שלווים וטובים הוא פיתוח של ידיעה פנימית עמוקה שיש תמיד אור בקצה המנהרה ושהאור הזה יגיע בעזרתנו בלבד ובזכות  הרצון שלנו להגיע לשם… אבל חשוב שזה יבוא מתוך ידיעה שאותו אור יגיע בזמן הנכון לנו. כשהנפש שלנו והחיים שלנו יהיו מוכנים ובשלים להגיע למקום הזה. 

סבלנות ואופטימיות הן מילות המפתח והרצון להגיע לשם הוא המפתח!!!

כדי שנגיע למצב בו נוכל להביט בעצמנו ולראות אדם מפותח שחי בשלום עם עצמו ועם סביבתו, אדם שמפתח מערכות יחסים טובות ובריאות וחי באהבה עם עצמו ועם הסביבה. כדי שנוכל לחוות את עצמנו כאנשים שלמים ושלווים שיש להם גרעין פנימי חזק, חשוב שאנחנו נתגייס ונתחיל לחתור כל הזמן לשיפור וצמיחה אישית.

התהליך של חיים מאושרים הוא בעצם אריגה עדינה של תכונות בסיסיות ונרכשות במינון נכון כדי להגיע ליצירה השלמה שהיא החיים שלנו בעולם הזה.

ואני, שמאמינה בהרמוניה ואיזון, רואה עד כמה חשוב ליצור איזון בכל המרכיבים של חיינו ולא ללכת לקצוות. 

למשל רוחניות יתר או פרקטיות יתר הם לא הדרך הנכונה לחיות את החיים. גם רגשיות יתר או רציונליות ומעשיות יתר לא גילו את עצמם כיעילים לאורך זמן, כי אין בהם תנועה וגמישות… השילוב בין הדברים שלכאורה סותרים את עצמם הוא בעיני ה-דבר שיכול לעזור לנו לצלוח את החיים בצורה טובה (בדיוק כמו תפיסת הדת על לימודים ועבודה-"אין לחם בלי עבודה"). אני מאמינה שנכון ואפילו קריטי לשלב את העולם הגשמי עם העולם הרוחני שלנו, את הרגש והרציונל… ושוב גם כאן הסוד הוא במינון…