במהלך ההסטוריה האנושית, הגיעו תורות רבות, פילוסופיות חיים עתיקות ואנשים רבים להבנות עמוקות לגבי החיים ולגבי מהותם. איך כדאי ורצוי לחיות אותם על מנת שיהיו מספקים ומלאי תוכן ומשמעות. נכתבו ספרים, נולדו זרמים ועד היום האנושות ממשיכה ללמוד את משמעות החיים ואת רזי הדינמיקה האנושית.
בכתוב כאן איני מתיימרת לחדש דבר... עם זאת, יש בי צורך לשתף בתובנות אישיות שנבטו מתוך מסלול חיי האישי ושלתפיסתי תרמו לי מאוד לתחושת גיבוש וכוח פנימי אמיתי ורצון לתת מעצמי גם לאחרים.
אני בוחרת להתמקד בקשרים אנושיים ובמערכות יחסים שלתפיסתי הם היסוד והבסיס לקיום האנושי.
מסלול חיי היה פתלתל, קשה, טוב, מקל, מלמד!!! כפי הנראה דומה למסלול חיים של כל אחד מאיתנו (למרות מינונים שונים שקיימים בחייו של כל אחד מאיתנו).
תוך כדי צעידה במסלול חיי, נפלתי וקמתי, טעיתי, למדתי, שוב טעיתי, שוב נפלתי ושוב קמתי ועם הזמן הצלחתי להפנים שיעורי חיים שמאוד תרמו לי ולפיתוח תחושת העצמי שלי.
מתוך המקום הזה של ראייה ברורה ונקייה יותר של חיי, הבנה וקבלת העולם כפי שהוא ותחושת שלמות ושלווה פנימית, אני חשה צורך "להעביר את הטוב הזה הלאה" ולתרום ולרתום את עצמי עבור אחרים.
כמו רובנו, בכל תקופות חיי, הן הקשות והן הטובות, לא תמיד הבנתי מה מנחה אותי. מדוע אני נוהגת כפי שאני נוהגת? מדוע קורים לי דברים מסוימים? לשמחתי הרבה, האינסטינקטים הטבעיים שלי הובילו ועדיין מובילים אותי למקומות טובים ונכונים ועל כך אני מודה כל יום. אני מודה על כך שבורכתי ביכולת ללמוד את החיים, לשרוד אותם, לאהוב אותם, לחיות אותם, לצמוח מתוכם ולראות את הצדדים הטובים בכל דבר (גם אם לפעמים זה בדיעבד).
כולנו יודעים שהחיים הם דבר מורכב ולא פשוט אבל כולנו מכירים את אלה שנוהגים לתאר את החיים כ"קשים" או "אכזריים", ואני אומרת - החיים לא חייבים להיות קשים, החיים הם גם קשים וגם קלים, גם טובים וגם רעים. החיים מגוונים, משתנים וגם מאתגרים. כדי שנוכל לחיות טוב וליהנות ממסלול חיינו, חשוב שנצליח לפתח את היכולת ללמוד ולהבין את דופק וזרימת החיים בכלל ושלנו בפרט. בראייתי הדבר החשוב ביותר הוא להגיע להבנה העמוקה שלכולנו יש תקופות טובות ויש תקופות קשות ושתפקידנו בעולם הזה הוא "לזרום" עם מה שקורה, לקבל את מה שקורה, להתבונן סביבנו ומתוך המקום הזה ללמוד ולצמוח.
עוד דבר קריטי וחשוב לחיים שלווים וטובים הוא פיתוח הידיעה הפנימית שיש תמיד אור בקצה המנהרה ושהאור הזה יגיע בעזרתנו בלבד, בזכות הרצון שלנו להגיע לשם, אבל מתוך ידיעה שהוא יגיע בזמן הנכון - כאשר נפשנו והחיים סביבנו יהיו מוכנים ובשלים להגיע למקום הזה. סבלנות ואופטימיות הן מילות המפתח והרצון להגיע לשם הוא המפתח!!!
כדי שנוכל להגיע למצב בו אנו יכולים להביט בעצמנו ולראות אדם שלם, שליו עם גרעין פנימי חזק. אדם מפותח החי בשלום עם עצמו ועם סביבתו, אדם שמפתח מערכות יחסים טובות ובריאות וחי באהבה עם עצמו ועם הסביבה, חשוב שנתגייס עבור עצמנו ונחתור כל הזמן לשיפור וצמיחה.
התהליך הוא בעצם אריגת מרקם של תכונות בסיסיות ונרכשות במינון נכון כדי להגיע ליצירה המושלמת שהיא החיים שלנו בעולם הזה.
אני מאמינה גדולה בהרמוניה ואיזון. לתפיסתי, רוחניות יתר או פרקטיות יתר אינם הדרך הנכונה לחיות את החיים. גם רגשיות יתר או רציונליות ומעשיות יתר אינם יעילים לאורך זמן כי אין בהם תנועה וגמישות... השילוב בין הדברים הוא בעיני הדבר שיכול לעזור לנו לצלוח את החיים בצורה מיטבית (בדיוק כמו תפיסת הדת על לימודים ועבודה-"אין לחם בלי עבודה"). לטעמי, נכון ואפילו קריטי לשלב את העולם הגשמי עם העולם הרוחני שלנו, את הרגש והרציונל... ושוב גם כאן הסוד הוא במינון...
אחד הדברים החשובים ביותר בתהליך הצמיחה הוא איזון !!!!
חשוב שהאיזון יבוא לידי ביטוי בתחומים שונים בחיים:
- אהבה וכבוד
- וויתור על אגו בשילוב אהבה עצמית
- השתלבות טובה בחיים הארציים שלנו תוך אימוץ נקודת מבט "חייזרית"
- ראייה מפוכחת של העולם בשילוב עם אידיאלים וחלומות
- אימוץ גישת חיים פטליסטית ללא איבוד המשמעות וטעם החיים
על אהבה וכבוד !!!
אהבה וכבוד לעצמי, אהבה וכבוד לזולת אהבה וכבוד לחיים.
מי שמצליח לשלב בין שלוש המרכיבים האלה בצורה מאוזנת ובמינון הנכון, יכול להגיע למצב בו הוא מנהל את חייו מתוך תחושה של שלמות פנימית, סיפוק, עומק ושלווה.
כדי להגיע לכל זאת, חשוב קודם כל להפנים את התפיסה הזו ולשנן ולנסות לחיות אותה ימים ושנים....
המאבק ליצור איזון בין הדברים עשוי לבוא לידי ביטוי במצבים בהם כבוד לעצמי וכבוד לזולת סותרים זה את זה. ישנם אנשים שיכבדו את עצמם ויפגעו באחר כדי לשמור ולהגן על עצמם ויש כאלה שיפגעו בעצמם כדי לשמור על האחר ועל מערכות היחסים...
האומנות ביצירת האיזון והמינון הנכון בין הדברים יביא לאיזון אופטימלי וזרימת חיים מתוקנת בלי להיכנס למצב של שולט ונשלט, מוביל ומובל וכן הלאה...
וויתור על אגו בשילוב אהבה עצמית
וויתור על האגו לא אומר שעל האדם להפוך את עצמו ל"כלום" או לוותר על עצמו או על כבודו. פירושו הוא הבנה עמוקה ובסיסית שאנו אולי מרכז העולם אבל אנו מרכז העולם אך ורק של עצמנו!!! רק באופן הזה האגו יכול לקבל את מקומו הראוי ולהשאיר מקום לכבוד העצמי, לחמלה ולהבנה העצמית. אין, ולא אמורה להיות סתירה בין השניים! (אם עדיין יש קונפליקט, כדאי לעבוד על הנושא הזה ביתר שאת על מנת להגיע לנקודה המדויקת של האיזון בין השניים).
כאשר נבין את הדקויות והתנועה העדינה בין שני הקצוות הללו שאומרות: "אני הכל וגם לא כלום בעת ובעונה אחת", נוכל להגיע למרקם הנכון שבין וויתור על אגו לבין תחושת אהבה עצמית פנימית מאוזנת שאינה באה ממקום של גאוותנות, חשיבות עצמית וכו'... אלא מתוך אהבה אמיתית ותחושות אמפתיה וחמלה לעצמנו.
הנגזרות של הוויתור על האגו יביאו לדברים הבאים:
- פיתוח עמדה גמישה יותר מול הזולת. וויתור על הגישה של פסילת דברי הזולת, של עמדת ה"צודק". וויתור על דברים שונים ומגוונים שבעבר נהגנו לייחס להם חשיבות עליונה ולפתע הם ייראו לנו זניחים ופחות קריטיים.
- פיתוח ראייה אובייקטיבית ומגוונת (רב צדדית). עלינו ללמוד לראות את שני צדי המטבע ולהבין שיש תמיד יותר משני צדדים לכל דבר...
- הבנת השונות. פיתוח ההבנה שכל סיטואציה יכולה להתפרש בצורה שונה ע"י אנשים שונים ולכן עלינו לנסות בכל כוחנו לא "ליפול" למלכודת בה אנו בטוחים שדרך המחשבה שלנו וזווית הראייה שלנו הן הנכונות והמדוייקות ולכן בהכרח אנו צודקים והאחר טועה.
- הקשבה פתוחה ומקבלת. לפתוח את אוזננו וליבנו ולהקשיב לקולות אחרים מלבד לקולות שלנו.
- ניפוי בין עיקר לטפל בחיים
אימוץ נקודת מבט "חייזרית"
חשוב שנלמד להתבונן על העולם סביבנו בגישת "נקודת המבט החייזרית". נקודת מבט זו היא בעצם יצירת זווית ראייה שונה של כל נושא בחיינו ע"י נסיון שלנו "לשאוב" את עצמנו למקום אחר, מקום מנותק ולהביט על סיטואציות שונות שקורות לנו בחיים ממקום נקי, כאילו היינו חייזרים שזה עתה ירדו לכדור הארץ וחווים לראשונה את העולם ללא דעות קדומות, משקעים, חינוך ומטענים עודפים. רק אנחנו מול הסיטואציה - הכי נקי שאפשר.
זו בעצם ההתחברות לגרעין הפנימי שלנו. תהליך זה כולל את הבנת השכבות שמכסות על הגרעין הפנימי האמיתי שלנו. כולנו מורכבים מגרעין - שהוא בעצם אנחנו. על גרעין זה מתווספות עם השנים שכבות רבות של הרגלים שסיגלנו לנו במהלך החיים, השפעת המקום בו גדלנו, האנשים איתם גדלנו, החינוך אותו קיבלנו וכו'... הניתוק הזה מנסה להחזיר אותנו למקום הנקי שבו היינו כאשר רק נולדנו, לפני שהתחלנו לספוג את החינוך ואת השפעות הסביבה.
כדי להשתחרר מכל הדברים הללו ולהגיע לגרעין הפנימי והאמיתי שלנו, חשוב שנעשה עבודת ניקוי וניפוי שתדע להפריד את החלקים החיצוניים שנדבקו אלינו מהגרעין האמיתי של מי שאנחנו. הניסיון להסיר את אותם דפוסים, הרגלים, דעות קדומות עד למציאת הגרעין המקורי של נשמתנו היא האתגר האמיתי.
ראייה מפוכחת של העולם בשילוב עם אידיאלים וחלומות
חשוב לא לוותר לעולם על החלומות והשאיפות שלנו. זה המנוע שלנו, הגורם לחדוות החיים ותחושת המשמעות שלנו בעולם הזה. עם זאת, בלי שמירה על האיזון בין מה שאנו רוצים לבין מה שאנו יכולים, אנו עלולים לפתח תסכול ותחושת אוזלת יד שישפיעו עלינו לרעה.
אם כך, חשוב תמיד להיות מודעים לעצמנו וליכולותינו ועם זאת לדעת למה אנו מסוגלים ולמה לא. חשוב שנהיה מחוברים למציאות אבל שלא נפסיק לחלום. סוד האיזון הוא לדעת להתאים את חלומותינו למגבלות המציאות כדי לא להכנס לתסכול מחד ולא לקפוא על שמרינו מאידך.
אימוץ גישת חיים פטליסטית ללא איבוד המשמעות וטעם החיים
אני מוצאת שלעיתים גישה פטליסטית עשוייה להוביל לאובדן משמעות החיים, לאובדן חיוניות ותשוקה לחיים, לאובדן דרך וכיוון, שהרי לפי גישה זו, לא ממש משנה אם נחיה או נמות כי "ממילא נמות מתישהו" אז למה להתאמץ? למה לנסות?
האתגר שלנו כאן הוא להבין שלכל דבר יש סוף וששום דבר לא בטוח בחיים אך בד בבד לחיות את החיים במלואם, עם תשוקה, עם חדוות יצירה, עם אהבה ופשוט ליהנות מהם עד תום.
אלה שיעורי חיים שכולנו לומדים כל החיים. זה קשה אך לא בלתי אפשרי. לתפיסתי לא חייבים לעבור שיעורי חיים קשים על מנת להגיע למקום טוב. אפשר ללמוד את זה ו"לתרגל" את זה. התרגול הזה מאפשר לנו להכיר את עצמנו טוב יותר, להבין את עצמנו עמוק יותר ובסופו של דבר לקבל את עצמנו כפי שאנחנו, עם הטוב ועם הרע ועם הזדמנות לשינויים.
עם הזמן תהליך זה מפתח בנו את היכולת להביט ולנתח את הדברים בצורה נקייה ומפוכחת יותר ויותר... זה יוצר אדם חזק יותר, מגובש יותר שמכיר את עצמו ברמה הכי בסיסית ועמוקה ומקבל ואוהב את עצמו בדיוק כמו שהוא !
אם אתם מרגישים צורך לקרוא ולהעמיק עוד, לפניכם קישור להורדת הספרון שכתבתי בדיוק על נושאים אלה ועוד רבים אחרים...