מי לא רוצה לדעת את התשובה לשאלה מהי זוגיות טובה? איך מפתחים אותה? איך אפשר להגיע לאינטימיות אמיתית ובריאה ולאורך זמן?
התשובה, כמו בכל שאלה גדולה בחיים, היא פשוטה ומורכבת כאחד. בזוגיות טובה צריכים להתקיים מספר מרכיבים במינון מאוד מסוים על מנת ששני בני הזוג ישרדו את הקשר בצורה טובה ואף למעלה מכך.
המרכיבים החשובים הללו הם: גישה בוגרת, עצמאות, פתיחות וכבוד הדדי.
נשאלת השאלה: מה בכל זאת עם אהבה? הרי ידוע לכולנו שאהבה ותשוקה הם בין המרכיבים הבסיסיים וההכרחיים לקיומה של זוגיות טובה.
האהבה היא מרכיב חשוב ואני לא ממעיטה בערכה אבל נסו לדמיין זוגות שאתם מכירים שקיימת ביניהם אהבה גדולה ובכל זאת הזוגיות שלהם לא יציבה, לא בריאה. האם אתם מכירים זוגות אוהבים שהזוגיות שלהם נכשלה או שמערכת היחסים שלהם עוברת טלטלות רבות? חשוב להבין שאם רק "אהבה" היא הדבק שמחזיק אותם יחד, יש סיכוי סביר שבשלב מסויים תיווצר בעיה בין השניים.
אני מזמינה אתכם לחשוב מה זאת אהבה? משיכה? עניין? רגש זמני? רגש נצחי?
הייתי אומרת שללא המרכיבים שהזכרתי (גישה בוגרת, עצמאות, פתיחות וכבוד הדדי) האהבה לא יכולה להחזיק את בני הזוג יחד ובהרמוניה לאורך זמן. בסופו של דבר אם לא יתפתח שם משהו מעבר, עניין, קרבה, חברות, מישהו ירים ידיים ויוותר על הזוגיות… הוויתור הזה יכול לבוא לידי ביטוי בשני אופנים: או פרידה או שחיקה וחיים חסרי משמעות האחד לצד השנייה…
מחקרים רבים מראים שרגש ההתאהבות אורך כשלוש שנים. החומרים שמהם מורכבת האהבה מתחילים להתפוגג ואז מתחילה העבודה האמיתית. אם בני הזוג לא מצליחים לפתח את אותם מרכיבים שמעבר, את אותו "דבק" מיוחד שיעזור להם להמשיך הלאה, הזוגיות תתחיל לדעוך, להתערער ואולי במקרים מסוימים אף תסתיים.
לתפיסתי, אהבה בשילוב עצמאות, פתיחות וכבוד הדדי יוצרים מתכון אידיאלי לזוגיות מוצלחת ורבת שנים בה שני הצדדים מרגישים טוב, מרגישים נוח, מרגישים "בבית"!
בגרות, עצמאות ונפרדות
רובנו מתקשים להבין לעומק את העובדה הפשוטה והברורה שבן הזוג שלנו הוא ישות בפני עצמה. הוא אדם עם צרכים, רצונות, חלומות, תקוות, פחדים, רגשות שרובם לא קשורים אלינו. שום דבר בהוויה ובחוויה הפרטית שלו לא בהכרח קשור אך ורק אלינו. רק אדם בוגר באמת מסוגל להפנים את העובדה הזו ואף לחיות איתה בשלום.
מרבית האנשים שנכנסים למערכת יחסים נוטים "לצבוע" את בן הזוג בצבעים של התודעה שלהם, בצבעים שהם מכירים מחייהם ומעולמם הפנימי. בדרך כלל רובנו שוכחים שכנראה (בהסתברות גבוהה מאוד) לבן/בת זוגנו יש קופסת צבעים אחרת בה הם צובעים את החיים, קופסת צבעים שונה – ייחודית אך ורק להם. במקום הזה מוטל עלינו תפקיד חשוב מאוד. אם אנחנו רוצים לקחת את מערכת היחסים שלב אחד קדימה, תפקידנו הוא לצאת מעצמנו ומעולמנו הפרטי וללמוד להכיר את "קופסת הצבעים" של החבר הכי טוב שלנו…
חשוב לי לציין שזוהי לא עבודה פשוטה וברורה מאליה, אך למי שחשוב ליצור שיפור במערכת היחסים שלו, רצוי שילמד להסיר את המשקפיים שלו ולהביט על בן הזוג ועל העולם בעיניים נקיות, בעיניים מכבדות, בעיניים לא שופטות. זה לא פשוט בעיקר בשל העובדה שרובנו לא מורגלים בהתנהלות מהסוג הזה. זו עבודה יומיומית ומאתגרת אך גם מספקת מאוד כי בסופו של יום נוכל לקום בבוקר ליד אדם שנדע אותו יותר מאי פעם וזה לא דבר של מה בכך…
תהליך זה דומה לקילוף מתמשך של שכבות שדורש מאיתנו לחשוף מדי יום עוד חלק מהאדם שלצידנו, האדם שאמור להיות האדם הקרוב אלינו ביותר… זה מזמין אותנו לבחון ולבדוק את עצמנו ברמה היומית עד כמה אנחנו "צובעים" את בן זוגנו במהלך היום, עד כמה אנו הופכים אותו לשלוחה שלנו ובטוחים שמהרגע שהתחברנו אין לאף אחד מאיתנו קיום עצמאי. כדי לדעת אם באמת הבנו את הקונספט הזה לעומק, עלינו לחשוב על הדברים באופן יזום במשך היום ולבחון את זה במציאות חיינו. עד כמה אנו באמת מודעים לשני ללא הצבעים שצבענו אותו בהם, ללא השיפוטים שאנו שופטים אותו, ללא הציפיות שלנו ממנו… וכל הזמן ללמוד לשחרר ולהבין שהנפרדות והעצמאות חשובה וקריטית למערכת יחסים מוצלחת.
שאלו את עצמכם, בדקו לעומק, האם אתם מתנהלים כך באמת במציאות? האם אתם באמת ובתמים משחררים את האדם שלצדכם להיות מי שהוא, ללא הפרשנויות האישיות שלכם? ללא "קופסת הצבעים" שלכם?
פתיחות
שאלה נוספת שחשוב שנשאל את עצמנו היא: האם אנחנו מתנהלים בפתיחות ללא מסכות ושקרים? האם אנו פותחים את ליבנו ומאפשרים לבן הזוג באמת לחוש אותנו, את ההוויה האמיתית שלנו? את נשמתנו העירומה? האם אנו "מתפשטים" בפניו ללא כל עכבות.
יותר מכך, כדאי לבדוק האם אנו עושים כל זאת בלי להיות עסוקים בשאלה האם בן הזוג יאהב אותנו גם אחרי שחשפנו את עצמנו עד תום? גם אחרי שיכיר את חולשותינו ומגרעותינו? שהרי ברגע שנתעסק בשאלה הזו יגיחו הפחדים, יעצרו אותנו, ינטרלו אותנו וימנעו מאיתנו לפשוט זרועותינו לרווחה ולומר "נעים להכיר. זה מי שאני לטוב ולרע".
מכיוון שחשוב מאוד שהחשיפה הזו תהיה הדדית וסימטרית על מנת שזה יעבוד נכון, חשוב שנשאל את עצמנו שאלה נוספת: האם אנו מאפשרים (והדגש על המאפשרים) לבן זוגנו להיחשף בפנינו עד תום? האם אנו מהווים קרקע בטוחה עבור בן הזוג אשר מסוגלת להכיל אותו כפי שהוא ללא עכבות? האם הוא מצליח להרגיש מספיק בטוח להיות חשוף לצידנו ללא מסכות, ללא הגנות?
שאלו את עצמכם, בדקו לעומק, האם קיימת פתיחות כזו במערכת היחסים שלכם? פתיחות סימטרית בה שני הצדדים חשים אותו דבר?
חשוב להבין שבזוגיות אמיתית יש תמיד שני עולמות שנפגשים ומתחברים. שני עולמות שמשאירים לעצמם את המקום הראוי אך גם פותחים צוהר לשני שיוכל להיכנס פנימה ולחלוק את הדברים הטובים כמו גם את הדברים הרעים ללא חשש מפגיעה וללא בושה…
כאן בהכרח ייכנס לזוגיות המרכיב של הכבוד ההדדי כי הרי רובנו נאהב ונכבד אדם שמאפשר לנו להיות אנו עצמנו ללא מסיכות. אדם שמעניק לנו חופש ונותן לנו מרחב פתוח בו נוכל להתבטא מהמקום הכי אותנטי שלנו.
כאשר זוגיות מגיעה לדרגה הזו, קורה הקסם האמיתי ומשם כל הדרכים נפתחות לחיים של צמיחה משותפת, פרגון אמיתי ותמיכה.
לדבר הזה קוראים אינטימיות, קוראים לו זוגיות מוצלחת.
