שאלתם את עצמכם פעם מדוע קשרים רבים כל כך מגיעים למצב של חוסר תקשורת, חוסר אונים ואיבוד דרך ומשמעות משותפת?
אחד המפתחות להבנת הנושא היא הפרשנות שאנו נותנים לדברים. לכל אדם יש מציאות פנימית בתוכה הוא חי ולכל אדם דרך ייחודית לראות את הדברים. בעצם, אם נעבור קצת לחשיבה פילוסופית, הרי לא באמת קיימת מציאות חיצונית. הכול נתון לפרשנות שלנו.
אם היינו יושבים עכשיו בחדר מלא באנשים שמאזינים להרצאה, האם לדעתכם כל הנוכחים בחדר יחוו את ההרצאה או את המרצה באותו אופן? האם כולם יגיבו להרצאה באותה דרך? והתשובה היא – ברור שלא. הרי חלקם יגידו שההרצאה מעולה והמרצה מרתק, חלקם יגידו שהשתעממו, חלקם יתלונן על קצב הדיבור של המרצה וכ'ו… ניתן אפילו לקחת את זה צעד אחד קדימה ולומר שאנשים שונים יקבלו על אותו מרצה רושם שונה. חלק ייחשבו שהוא אדם בטוח בעצמו, בעל כריזמה, אחרים יזהו דווקא את הנקודות הפחות בטוחות שלו… איך אפשר להסביר את זה? הרי כולם היו, באותו מקום, וראו את אותו מרצה.
התשובה המתבקשת והברורה היא שהחוויות של כל אחד מאיתנו הן סובייקטיביות לחלוטין ותלויות במצבנו הפיזי והרגשי באותו זמן נתון. כמובן זה גם תלוי ברמת הציפיות שלנו, ברמת הידע שבאנו איתו ועוד…
אם כך, אם אין דבר כזה שנקרא "מציאות" או אמת אחת, ברור שכל אדם חווה את העולם ואת ה"מציאות" כנגזרת של החינוך שלו, השקפת עולמו, המצב הרגשי והפיזי בו הוא נתון ועוד… כל אלה מתחברים ויוצרים פרשנות אינדיבידואלית שלא בהכרח תואמת את פרשנות האחר. כאשר אנו רוצים לנתח מערכות יחסים בהתחשב בתובנה זו, השאלה המתבקשת היא האם יכול להיות שהמקור למריבות רבות שפורצות בין שני אנשים עשוי להיות משהו שלא בהכרח קשור לנושא אלא לפרשנות של כל אחד מהצדדים?
אז מי בעצם צודק?
בניגוד למה שלימדו אותנו כל חיינו לא תמיד צרך להיות צד אחד "צודק" וצד אחד "טועה". לעיתים שתי האפשרויות קיימות זו לצד זו ואין סתירה בין השניים.
רובנו נוהגים לחשוב שאנחנו צודקים ומתוך כך מסיקים שהצד השני טועה. נוצר ויכוח שלעיתים קרובות מסלים לכדי מריבה גורפת, שהרי מבחינתו הוא צודק כי "רק כך אפשר לראות את הדברים" ומבחינתה, היא צודקת כי הרי "איך אפשר לחשוב אחרת?" ובעצם מי צודק? שניהם צודקים? אף אחד לא צודק? מי יחליט? הרי אם נביא אנשים שונים יהיו כאלה שיצדדו בצד אחד וכאלה שיצדדו בצד השני… דרך ללא מוצא!!!
גברים ממאדים ונשים מנוגה
אם כבר הגענו להבנה שאנשים חווים את המציאות רק דרך הראיה הסובייקטיבית שלהם גם אם הם בני אותו מין, האם לא ברור שכאשר מדובר בבני המין השני העניין הזה יקצין?
ידוע שגבר ואישה חושבים באופן שונה שהרי הגברים הם ממארס והנשים מנוגה… מחקרים מדעיים אף מוכיחים שהמוח שלנו בנוי אחרת ברמה הפיזית. כאשר תיעדו תגובות רגשיות במוחם של גברים ובמוחם של נשים, התגלו דפוסי פעולה שונים ואזורים פעילים שונים אצל כל אחד מהמינים.
אם כך, הראיה השונה ממילא אצל אינדיבידואלים שונים תוקצן עוד יותר במצב בו מדובר בגבר ואישה והרי לכם הקונפליקט ו…האתגר!
אז אם כל אחד מנתח את הסיטואציה אחרת וכל אחד מפרש את המציאות מתוך "המשקפיים" שלו, יכול להיות שהוא בעצם לא מתווכח איתנו או מתנגד לנו? יכול להיות שהוא פשוט עושה את מה שטבעי לו לעשות? ברגע שנבין את זה, רוב העוקץ מהוויכוחים חסרי התכלית הללו ייצא.
מה צריך לעשות כדי להתגבר על הדפוס הזה?
כל מה שצריך לעשות כדי להתגבר על האתגר הזה הוא לצאת לרגע מתוך הקונכייה שלנו ולהביט על הסיטואציה מזווית שונה. לנסות לאמץ את זווית הראיה של השני. אכן, אנשים רבים מוצאים שפעולה זו קשה מאוד ומאתגרת, אבל ברגע שנלמד לשים את עצמנו במקום האדם שמולנו ולראות את הדברים דרך העיניים שלו, כל התמונה עשויה להשתנות.
נסו לנקות את הראייה החד צדדית שלכם ונסו לרגע להיות האדם שמולכם. להיות הוא בכל הווייתו, עם כל ההיסטוריה שלו, דרך החשיבה שלו, המנטליות שלו, הרגישויות שלו. לאט לאט דמותו האמיתית תקרום עור וגידים מול עיניכם ותתחילו לראות אותו באמת. תצליחו לחוות את נימי נשמתו ואולי להתחבר אליו בדרך שמעולם לא התחברתם אליו… זו חוויה מאתגרת, מרתקת וחשובה. אחרי שבאמת תצליחו "לנשום" את הוויית האדם שמולכם, נראה לי שכבר לא תוכלו לחזור לצורת החשיבה החד צדדית שגורמת לכם להיות בטוחים שאתם צודקים באופן מוחלט. תהיה שם עוד נקודת מבט שתוכלו לזהות – שגם בה יש מידה רבה של צדק.
מתוך הראיה הזו תוכלו לצאת לדיאלוג מסוג שונה.
דיאלוג שייצור זוגיות הרמונית, מכבדת, מכילה, ובעיקר לא שופטת.
הדיאלוג המיוחד הזה שייווצר ביניכם לא יבוא ממקום של מאבקי כוח, של השאלה מי צודק ומי טועה, אלא ממקום של חיפוש נקודת ההשקה של שניכם ומשם יציאה לדרך של פתרון שייתן מקום לשני הצדדים.
