הנה מה שקורה בתוך כל אחת ואחד מאיתנו כל הזמן. כל רגע ורגע המיינד שלנו קולט את הסביבה. אם הוא רואה משהו שהוא מאמין שיש בו סכנה, הוא שולח לתאי הגוף שלנו אותות שמעבירים מסר שהסביבה היא לא סביבה תומכת או בריאה.
איך זה קורה?
כשההיפותלמוס שלנו (החלק במוח שמפרש את מה שאנחנו תופסים) רואה משהו שמסמן אותות של מתח (סטרס), הוא מתוכנת לשדר לכל הגוף שלנו שמשהו לא טוב מתרחש. את האותות האלה הוא משדר לבלוטה שנקראת בלוטת המאסטר (PITUATARY GLAND), וזו משדרת לחמישים טריליון התאים שבגופנו אותות סכנה… כשיש אותות סכנה, יישלחו גם אותות לבלוטת האדרנל שמתפקדת על מנגנון ההישרדותי – הילחם או ברח… (Fight/Flight) וזו משחררת את הורמוני הסטרס לגופנו.
מה קורה כשמשתחררים הורמוני הסטרס בגופנו? הם נותנים עדיפות להזרמת דם לידיים ולרגליים. למה? כי בזמן סכנה אמיתית אנחנו צריכים לברוח או להילחם (לברוח = רגליים, להילחם = ידיים).
אז מה שקורה כשזורם פחות דם בגוף שלנו (ורובו מוזרם לידיים ולרגליים שלנו), בדומה לתא הבודד, כל הגוף נכנס למנגנון של הגנה. ואם אמרנו שהגוף שלנו והתאים בגופנו יכולים להיות או בצמיחה או בהגנה, ברור שמנגנון הגדילה שלנו נפגע.