ביום האהבה 2012 נחשפתי לראשונה לשיטת "העבודה" של המדריכה המפורסמת ביירון קייטי שהגיעה לישראל לסדרת סדנאות. למרות ששמעתי עליה לפני שנים, מעולם לא התעמקתי בשיטה שהיא פיתחה וביתרונותיה. הפעם הקשבתי באוזניים ולב פתוחים ואני חייבת להודות שהתהליכים שהתהוו לנגד עיני באותו ערב היו מרגשים ומרהיבים.

ביירון קייטי בחוכמה ונדיבות רבה הובילה את האנשים שהתנדבו לעשות איתה את "העבודה" למקומות טובים כל כך של תובנה, שחרור ובעיקר אחריות אישית שפשוט לא יכולתי להישאר אדישה.

קצת על ביירון קייטי

ביירון קייטי, אישה מרשימה ביותר שבשנות השלושים לחייה חוותה דיכאון קשה שנמשך שנים ארוכות. היא סבלה לדבריה מאגורופוביה שהיא תופעת חרדה חברתית קשה שמשפיעה על יכולתו של האדם הלוקה בה לנהל חיי חברה נורמליים, לצאת למקומות ציבוריים ובעצם לנהל אורח חיים נורמלי ותקין.

לאחר שנים של סבל קשה החלה ביירון קייטי לפתח סגנון חשיבה שלאט לאט עזר לה להתגבר על חרדה זו וכנגד כל הסיכויים אף להפוך למדריכה שנוסעת בכל רחבי תבל ועוזרת לאנשים!

מהי המציאות באמת?

לגישתה של ביירון קייטי לא קיימת מציאות אובייקטיבית. שום דבר בעולם לא "אמיתי", הכול השתקפות של מה שאנחנו חושבים על העולם. אם אדם מרגיש שהעולם מתאכזר אליו, זאת תהיה המציאות שהוא באופן פעיל אך לא מודע ייצור עבור עצמו.

עוד היא מחדדת ואומרת שהתוצאות של המחשבות של אדם אינם בגדר "נבואה שמגשימה את עצמה". כלומר אדם לא חושב באופן שלילי על העולם ואז קורים לו דברים רעים באופן אובייקטיבי (אם קיים דבר כזה). הדגש הוא דווקא על הפריזמה של ההסתכלות על העולם. אותה פריזמה אישית היא האחראית הבלעדית לחווית המציאות של כל אחד ואחד מאתנו.

כולנו מכירים דוגמאות אין ספור בעולם של אנשים שקרו להם מקרים קשים במהלך החיים. חלק מהאנשים הגיבו בהסתגרות, דיכאון ואובדן אמון בחיים וחלק לקחו את החוויה הקשה והצליחו למנף אותה להצלחה הגדולה ביותר של חייהם. הכול תלוי בחוויה הפנימית שלהם ובפרשנות שהם נתנו לדברים.

באופן פלאי, הכול בעולם א-ש-ל-י-ה שאנחנו כבני אדם אחראים לה (כל אחד במסגרת המציאות הפרטית שלו).

אם כך שיטת "העבודה" מעבירה את האחריות על המציאות של כל אחד ואחד מאיתנו ממוקד חיצוני למוקד פנימי. האחריות האישית היא גולת הכותרת.

מהי שיטת "העבודה" של ביירון קייטי?

שיטתה של ביירון קייטי מתבססת על טכניקת חקירה של המחשבות המטרידות שחולפות בראשנו ועל בדיקה מקיפה ומעמיקה של אותן מחשבות. על מה הן מתבססות, האם הן נכונות ואיך הן משפיעה עלינו, על חיינו ועל הסובבים אותנו.

ביירון בעצם טוענת שהמוח שלנו דומה לילד אינפנטילי שנכנס לדפוסי חשיבה עקשניים, כמעט אובססיביים שגורמים לנו סבל אך לא תמיד קשורים בקשר ישיר למציאות. בנוסף היא מדגישה את חשיבות האחריות האישית של כל אדם על חייו. לתפיסתה, שאילת השאלות המתאימות באופן מדויק ונכון עשוי לשפר את איכות חיינו באופן ניכר ומשמעותי.

השיטה מורכבת מ- 4 שאלות קבועות על כל נושא מטריד בחיינו

שאלה מספר 1: האם זאת האמת?

שאלה מספר 2: האם אני יכול/ה לדעת בוודאות שזו האמת?

שאלה מספר 3: מה אני מרגיש/ה כשאני מאמינ/ה למחשבות שלי (לגבי אותו נושא שעלה בשיחה)

שאלה מספר 4: מי אני אהיה או איך ארגיש אם לא אאמין למחשבה המטרידה הזו?

לכאורה שאלות פשוטות מאוד אך מסתבר שזה באופן פלאי עוזר לאנשים להתמקד ולחשוף רבדים שהם לא היו מודעים להם לחלוטין. במקרים רבים נראה שהמודעות קיימת שם אך היא לא לגמרי גלויה. שיטת "העבודה" מעלה את זה לרמת מודעות מובהקת דווקא בגלל שזו שיטה פרקטית שעוסקת בכתיבת המחשבות וניתוחן. תהליך "העבודה" בעצם "מאלץ" אותנו לקחת פסק זמן ולבחון לעומק דברים שתמיד הטרידו אותנו אך מעולם לא עצרנו לבדוק מה באמת שם מטריד אותנו.

ביירון קייטי מדמה את פסק הזמן הזה לתהליך של מדיטציה שמאפשר לנו לחדור לעומק נפשנו ולבחון נושאים שלא בדקנו אותם לעומק עד אותו רגע.

אותו תהליך של התבוננות וחקירה עוזר לנו במספר דרכים:

• הוא גורם לחשיפה של רבדים שונים במערך האמונות ודפוסי החשיבה שלנו.
• הוא מונע מאתנו להיכנס לסחרור המחשבתי האופייני לנו במצבים איתם קשה לנו להתמודד.
• הוא מאלץ אותנו להגיד לעצמנו את האמת גם אם היא קשה שהרי אנשים רבים מסתירים את האמת גם מעצמם…

בשלב הבא, לאחר שלב השאלות והבדיקה, מגיע שלב ההיפוכים

שלב ההיפוכים הוא שלב מאוד מרתק ומשמעותי. אנשים מתבקשים להפוך את הטענות שהם כתבו לגבי מישהו או משהו בעולמם שלושה סוגי היפוכים. היפוך מלא, היפוך לאחר, והיפוך לעצמם. כל היפוך כזה לדבריה של ביירון הוא "התרופה" שלנו מכיוון שהמוקד של הנושא עליו אנו עובדים חוזר שוב ושוב לעצמנו ומשקף לנו באופן מאוד מוחשי את התפקיד שלנו בעניין או את האחריות שיש לנו.

ניתן לראות בבירור שככל שמתקדם שלב ההיפוכים, אנשים מגיעים לתובנות העמוקות שבעצם אף אחד במציאות לא "גרם" להם עוול אלא שהם עושים זאת לעצמם. ומכיוון שזו החוויה הפנימית שלהם, הם מאפשרים לדמויות חיצוניות לשקף להם את אותה חוויה פנימית.

דוגמא לעבודה בשלב ההיפוך:

קצת רקע על המקרה: רוברט – אדם שאשתו עזבה אותו עם גבר אחר ונכנס למשבר מאוד רציני. הוא הרגיש שנטשו אותו, שלא העריכו את כל מה שהוא נתן כל השנים ושבעצם אשתו זלזלה בו, ולא העריכה אותו כאדם וכבעל.

רוברט כתב בדף "העבודה" שלו את הדברים הבאים:
"אני צריך שאשתי תעריך אותי, את הנדיבות שלי, את ההתחשבות שלי ואת כל מה שהענקתי לה".

בשלב האחרון של ה"עבודה" רוברט התבקש לנסח את המשפטים תוך שימוש בכל סוגי ההיפוכים האפשריים שנובעים מהמשפט המקורי שלו ואלה הם ההיפוכים:
"אני לא צריך שאשתי תעריך אותי, את הנדיבות שלי, את ההתחשבות שלי ואת כל מה שהענקתי לה" – היפוך מלא.
"אני צריך שאני אעריך את עצמי, את הנדיבות שלי, את ההתחשבות שלי ואת כל מה שאני מעניק לאחרים" – היפוך לעצמו.
"אני צריך להעריך את אשתי ואת כל הדברים שהיא העניקה לי בחיי" – היפוך לאחר.

ניתן לראות איך רוברט לאט לאט מתמודד עם האקסיומות שהיו לו ברורות כל כך והוא מגלה שבעצם מי שלא מעריך אותו זה הוא עצמו. התהליך המובנה הזה מוביל אותו בהכרח להכרה שברגע שהוא יעריך את עצמו, לא יהיה אדם אחד בעולם שיוכל לגרום לו להרגיש לא מוערך, לא שווה או שבור…

בנוסף, המשפט בו הוא מודה לאשתו על מה שהיא נתנה לו במהלך השנים המשותפות שלהם מאפשר לו לראות את הנתינה הזו, להכיר בה ולשחרר ביתר קלות את מה שלא שייך לו ממילא (אשתו).

ההבנה ששום דבר בעולם הזה אינו שלי ושאף אחד לא חייב לי כלום, מאפשר הבנה מאוד עמוקה ומקבלת של העולם ואיך כדאי להסתכל עליו ועל האנשים הקרובים לנו. אותם אנשים נכנסים לחיינו, נותנים לנו שיעורים ומתנות ולעיתים הם גם עוזבים את חיינו ואין לנו מה לעשות עם זה מלבד להוקיר להם תודה על מה שהיה ולהמשיך הלאה באהבה אליהם, לעולם ולעצמנו. זה הדבר היחיד שתלוי בנו.

תהליך זה מחייב אדם לסוג של יושרה פנימית ואומץ לב לפתוח את הלב, להסתכל על החולשות, לבחון את האמונות ולפענח אותן עד תום. כאשר רואים תהליך כזה של התפכחות מבינים עד כמה זה פשוט, מהיר ועם זאת עד כמה מורכב וקשה עבורנו בני האדם לקבל את העולם כפי שהוא, לקבל את עצמנו על כל מעלותינו וחסרונותינו. אבל תמיד כדאי לשאול את השאלה מי יכול לאהוב אותנו יותר מאשר אנחנו???

הרעיון המרכזי אותו ביירון מדגישה שוב ושוב הוא שחשוב שנפסיק "להתווכח" עם המציאות מכיוון שזהו גורם הסבל העיקרי שלנו. עם זאת, המטרה היא לא לעודד אותנו להפוך ליצורים פסיביים שמקבלים עליהם את "רוע הגזירה". נהפוך הוא, המטרה היא לקחת אחריות על כל אספקט בחיינו. עלינו להבין את תפקידנו ותרומתנו בכל סיטואציה נתונה ולדעת לאמן את המחשבה לכיוונים חיוביים שיועילו לנו וייצרו אצלנו תחושות של רווחה ושלווה פנימיים.

ולזה אני קוראת שלמות ♥♥♥

עוד על שיטת "העבודה" של ביירון קייטי ניתן למצוא בקישור הבא: http://www.thework.com