כולנו גדלנו על האגדות שמסתיימות במשפט "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".
רוב אגדות הילדים ששמענו בילדותינו מציירות לנו פנטזיה וורודה על חיי זוגיות מושלמים – כמעט סטריליים. חיי זוגיות בהם הכול מושלם. אין ימים רעים, אין כעסים, אין קניות, אין טרדות יום יום, אין עבודה, אין ילדים, אין משפחה מורחבת, אין ריח מהפה בבוקר, אין מחלות, אין משברים… במציאות כולנו יודעים שזה לא כך…
אם כך מה הגורמים לדעיכה בזוגיות?
אנו גדלים על האשליה שברגע שנישאנו אנחנו "מסודרים". כביכול הגענו לנחלה, השגנו אהבה וזוגיות ואפשר להפסיק לעבוד. אנשים "מתפטרים" מההשתדלות שמאפיינת את כולנו בתקופת החיזור. רבים מתחילים להזניח את עצמם פיזית, יש שמפסיקים להתפתח, נכנסים לשגרה והתנהלות מונוטונית שמנוונת את כל מי שהיינו כשרק היכרנו את בן הזוג. במקרים רבים ה"אש" שהייתה שם פשוט נעלמת…
הרגע בו "התפטרנו" מההשתדלות ומהמחוייבות שלנו לעצמנו ולבן זוגנו, הוא הרגע בו הצרות מתחילות לנבוט. אנו מתחילים לזלזל, להשתעמם, לשעמם. אנו שוכחים שהאדם לו נישאנו הוא ישות נפרדת עם צרכים ורצונות וההידרדרות לא מאחרת לבוא.
אז מה גורם לנו לדפוסים הללו של "דעיכה" וכניסה לשגרה? הרי אנו חיים עם האדם שכל כך רצינו וכל כך הסעיר אותנו בתחילת דרכנו. מדוע עכשיו הוא הפך להיות מישהו שנמצא בחיינו ללא הפרפרים בבטן וההתרגשות הנלווית?
אם חושבים על זה לעומק, ברור שלא ניתן לחיות כל הזמן בתחושת ההתעלות שהאהבה בתחילת דרכה מספקת לנו. כולנו נכנסים לסוג של רגיעה ונכנסים לשגרה. ניתן להבין זאת ע"י הקבלה לתופעה פסיכולוגית שנקראת "הסתגלות חושית".
תופעה זו קיימת אצל כולנו והיא מתבטאת בהסתגלות הדרגתית לגירוי חושי מובחן וחזק שנמצא בסביבתנו (בן הזוג בו אנו מאוהבים בתחילת הדרך) אשר לאט לאט הופך להיות עבורנו משהו שב"נורמה" (בן הזוג שחי איתנו שנים רבות) – משהו שאנו כבר לא מייחסים לו תשומת לב מיוחדת עד לגירוי הבא שאם יהיה גדול יותר, הוא ילכוד את תשומת ליבנו. ניתן לדמות זאת לריח של בושם שאנו שמים על עצמנו. בהתחלה החושים שלנו יבחינו בריח המובהק של הבושם. לאט לאט ככל שחולף הזמן, למרות שריח הבושם עדיין קיים ועדיין נפלא, אנו לא נרגיש אותו. החושים שלנו כבר התרגלו ויבחינו בריח רק אם שוב נתיז על עצמנו את הבושם או בושם אחר…
אם כך נשאלת השאלה, האם זוהי ההתאהבות? והתשובה היא שכנראה שחלק מתהליך ההתאהבות הוא אכן כזה. כמו כל רגש שאנו חווים בהתחלה אנו סוערים, מאוהבים, החומרים בגופנו משתוללים, נפשנו עולה על גדותיה, ואז לאט לאט, התחושות הללו נרגעות, הגוף נרגע, הנפש נרגעת ופרץ הרגשות שחווינו מתאזן והופך להיות משהו שבשגרה. בעצם יהיה נחוץ תמריץ נוסף שיגרום לנו להתרגש שוב… "לשוב ולהריח את ריח הבושם". כאן מתחיל תפקידנו הפעיל בשימור הקשר הזוגי. תפקיד שלא נגמר אף פעם!
לאחר הנישואין, בניגוד למה שמקובל לחשוב, העבודה הקשה רק מתחילה…
אשליית מילוי הצרכים
אם לא עשינו את העבודה הנדרשת של שימור ותחזוקת הקשר הזוגי, המשבר ברוב המקרים יופיע לפנינו במלוא הדרו. כשהמשבר פורץ, רובנו ממהרים להאשים את בן זוגנו. אנו בטוחים שהוא הגורם לאומללותנו, שהוא הגורם לתחושת הריקנות או חוסר הסיפוק שלנו. בתגובה למשבר חלקנו מגיבים בהשתבללות, חלקנו מחפשים חיזוק ואהבה במקומות אחרים, חלקנו טובעים בעבודה אבל בסופו של יום אנו לא מאושרים… התסכול משתלט על חיינו שהרי הבטיחו לנו באגדות שבן זוגנו מסוגל למלא ואכן צריך למלא את כל צרכינו ולפתע אנו מגלים שלא כך הדבר.
העניין הוא שככל שנשכיל להבין שאין אדם בעולם שיכול לענות על כל צרכינו, נוכל להימנע מתחושות האכזבה שעשויות לגרור התייחסות עוינת שתביא לחוסר תקשורת, מריבות ולעיתים אף פרידה. כדי לא ליפול למלכודת האשליה שיש אדם אחד בעולם שיכול למלא את כל צרכינו, חשוב להבין שלא קיים דבר כזה. אין אדם אחד שיכול למלא את כל צרכינו מלבד עצמנו! ברגע שנבין שעלינו להוריד את נטל הציפיות מגבו של בן זוגנו, יש סיכוי שהוא יצליח "ליישר את הגב", ללכת זקוף ולהעניק לנו לא מעט. שהרי ברור שבן אדם שכורע תחת הנטל לא יוכל לתת מעצמו הרבה, הוא יהיה עסוק בנשיאת המשקל שעל גבו…
מאוד קל להיכנס לשגרה ועשייה יום יומית. אם חשוב לנו לשמר את חיי הזוגיות ושלמות המשפחה שלנו אסור לנו לשכוח לתת מקום של כבוד לזוגיות בעשיה היום יומית. חובה לשים עליה דגש, "להשקות" אותה כדי שתצמח ותלבלב. לקיים שיחות, להקפיד ליצור הזדמנויות לבילויים משותפים, לזמן שקט, לפרגון, הקשבה וטיפוח.
אם כך, התאהבנו, נישאנו לבחיר/ת ליבנו, המסע רק מתחיל. האהבה לבדה לא תצליח לשאת אותנו לאורך כל החיים באופן מיטבי. אנחנו מחוייבים לעזור לה לשרוד, רק אם לא נפיל עליה את כל המשא של חיינו המשותפים על כל המשתמע מכך, היא תצליח לשגשג ולפרוח ואיתה גם אנחנו !
אז מה עושים?
להזין את הזוגיות בדברים שמחוץ לשגרה. להתחכם למנגנון ה"הסתגלות החושית" ולגרום לעצמנו לעשות עוד ועוד דברים שיחזיקו אותנו שם מרוצים, מסופקים ומרגישים…
לעבוד על חברות ותקשורת – ברגע שמתפוגגת תחושת ההתאהבות שהיא גם כימית ביסודה, אנו נשארים עם החברות והתקשורת. הדבר הבסיסי הזה חייב להיות שם וחשוב לטפח אותו.
לחיות עם ההבנה הבוגרת שאף אחד לא ימלא את צרכינו במלואם. כדאי ללמוד לקבל את המינוסים של בן זוגנו כמו את הפלוסים שלו וללמוד לחיות איתם בשלום. שהרי גם אנחנו לא מושלמים…
לקבל את החיים במלוא מורכבותם והדרם ולא לצפות לפנטזיה מהאגדות. אם נתמודד עם המציאות הזוגית היום יומית שלנו בהצלחה ונשקיע בה, דווקא אז תגיע הפנטזיה מהאגדות לפתח דלתנו. אם נחכה שהפנטזיה תתממש ללא עשייה מצידנו, צפויה לנו המתנה ארוכה…
לאלה שכבר נמצאים במקום בו המצב לא מזהיר, אפשר לנסות בשלב ראשון לנסות לזהות ולשנות את דפוסי ההתנהגות כדי לצאת מהמקום המשברי. עם זאת, זה לא תמיד פשוט ולעיתים קרובות צריך ורצוי להיעזר בצד שלישי תומך שילווה אתכם בתהליך השינוי ויעזור לכם לעשות את הצעדים הראשונים שיובילו אתכם למקום אחר. מקום בו תוכלו להתחיל ללכת באופן עצמאי בדרך הזוגית החדשה בה תוכלו להריח את ריח הבושם מחדש.
